זמין 24 שעות ביממה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

חיפוש…

מבחן הראיות בשלב המעצר

בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם רק אם הוכחו נגדו קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכאן נמדד מבחן הראיות בשלב המעצר. אך מהו טיבן של אותן ראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים? ומהו הרף הראייתי הנדרש על מנת לעמוד בדרישה של הראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים המשפטיים?

 

מבחן הראיות בשלב המעצר – האמנם?

את התשובות לשאלות אלו, ניתן למצוא בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון והידועה בשם “הלכת זאדה”. הלכה זאת, שהיא מסוף שנות התשעים, עודנה ממשיכה לשלוט בכיפה גם בימים אלו, והיא מהווה נר לרגלי בתי המשפט בכל הנוגע לבחינת קיומן של ראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים.

 

מהי ראיה לכאורה?

ראיה לכאורה היא ראיה גולמית, אשר עוד לא עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. לכן, אין אפשרות להכריע על פיה אשמה או חפות. ראיה לכאורה היא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, לצאת מן הכוח כיום אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי, לאחר תום החקירה הראשית והחקירה הנגדית.

 

האם קיים סיכוי סביר

הראיות לכאורה נבחנות בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו, מתוך הסתכלות מן ההווה אל העתיד. על כן, בית המשפט ישאל את עצמו, לעניין הראיות לכאורה, אם יש בהן בכדי להקים סיכוי סביר לכך שבסוף ההליך השיפוטי, הראיות לכאורה תהפכנה לראיות רגילות אשר על פיהן, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

 

 

לעצור נאשם עם ראשיות “דלילות”

מכאן, שלא יהא זה ראוי לעצור נאשם במידה ולא קיים סיכוי סביר לכך שהראיות הקיימות נגדו בשלב המעצר, לא יבשילו בסוף הליך לראיות ולא יוכיחו בסופו של ההליך השיפוטי את אשמתו.

 

השפעת הראיות לכאורה על המעצר עד לתום ההליכים המשפטיים

ברי, כי בטרם יכריע בית המשפט בשאלת המעצר עד תום ההליכים, עליו לתת דעתו לכל חומר החקירה, כולל לחומר התומך בעמדת הנאשם ולא רק לחומר הראיות המפליל את הנאשם. ואם על בסיס חומר החקירה הכולל, אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט, הרי שלא מתקיים הבסיס הנדרש לקיומה של עילת מעצר.

 

ללא צורך בהוכחת האשמה

יתר על כן, אם מתוך חומר החקירה עולה כבר בשלב המעצר, כי חל כרסום משמעותי בתזה של הפרקליטות או של התביעה המשטרתית, באופן כזה, שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, הרי שמינייה וביה, שלא מתקיימת אף הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

 

סיכום

לסיום חשוב להדגיש אם כן, כי השופט שבוחן את הראיות לכאורה, איננו קובע ממצאים מרשיעים או מזכים על פיהן, אלא הוא אך קובע את סיכוייהן של אותן ראיות להרשיע בסוף המשפט. בית המשפט בוחן את ערכן הראייתי הגולמי, את הפוטנציאל הראייתי הטמון בהן ואת אפשרויות התפתחותן בעתיד לראיות רגילות, אשר על פיהן ניתן יהיה להכריע לגבי אשמת הנאשם.

בשלב המעצר עד תום ההליכים אם כן, בית המשפט איננו קובע ממצאים וודאיים, אלא הסתברותיים בלבד.

אין בתוכן המצוי באתר, כדי לשמש או להיחשב כייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד ואין להסתמך על המידע בכל צורה שהיא. יובהר, כי כל פעולה שתעשה על פי המידע המצוי באתר הינה על אחריות הצופה בלבד ולא יהא באילו כדי ליצור יחסי עורך דין לקוח בין הצופה לבין עורך דין אלון ארז, בין במישרין ובין בעיקיפין. 

צור קשר עכשיו לקבלת ייעוץ וליווי מקצועי: