פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], קובעת שכל החזקה של סם, לא משנה באיזו כמות, מהווה עבירה פלילית. יחד עם זאת הפקודה מבחינה בין החזקת סמים לצריכה עצמית לבין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית אלא למטרות סחר. החוק מגדיר עבור כל סם וסם מהי הכמות המותרת להחזקה עצמית וזה מתחיל להיות מורכב בעניין של אשמה על החזקת כמות גדולה של סם.
החזקת סמים שלא לצריכה עצמית – מידת הרף
כך עבור מריחואנה וחשיש נקבע רף של 15 גרם, עבור קוקאין והרואין הרף הוא 0.3 גרם ועבור LSD הרף הוא שלוש יחידות. במידה ואדם נתפס עם כמות סם מתחת לרף הוא עדיין ביצע עבירה פלילית של החזקת סמים אך עונשו המקסימלי יהיה שלוש שנות מאסר.
עבירה ראשונה – סמים קלים
בפועל, המדיניות היא, שאם מדובר בעבירה ראשונה של החזקת סמים “קלים” מסוג קנאביס ומריחואנה, לצריכה עצמית, כלל לא יוגש כתב אישום.
עבירה העולה על הרף
לעומת זאת כאשר אדם נתפס עם כמות סמים העולה על הרף הקבוע בחוק לצריכה עצמית, הוא ייחשב כמי שמחזיק את הסם למטרות סחר ויואשם בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ועונשו עלול להיות עד 20 שנות מאסר.
חזקה בדבר החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונטל ההוכחה
פקודת הסמים המסוכנים קובעת חזקה לפיה אם אדם נתפס עם כמות סמים מעל למוגדר ככמות לצריכה עצמית חזקה שהחזיק בסם שלא לצריכה עצמית.
ראיות במשפט פלילי
בעצם חזקה זו הופכת את נטל הבאת הראיות במשפט הפלילי. במקום שעל התביעה יהיה להוכיח כי הוא אכן החזיק את הסמים למטרות סחר על הנאשם ועורך דינו להוכיח כי הוא החזיק אותם לצריכה עצמית למרות שהכמות גבוהה מהרף הקבוע בחוק.
אז איך בעצם יכול עורך דין סמים להוכיח כי למרות שהנאשם נתפס עם כמות גדולה של סם וחשוד בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, מדובר בכל זאת בהחזקת סמים לצריכה עצמית?
הוכחות וראיות כי מדובר בסמים לצריכה עצמית
בכדי להוכיח כי מדובר בסמים לצריכה עצמית בלבד ללא מטרות סחר, על עורך הדין להתמקד בארבעה פרמטרים מרכזיים: כמות הסם שנתפס, הנושא הכלכלי, נסיבות התפיסה ועברו של הנאשם.
לכמות הסם שנתפס ישנה חשיבות רבה בדרך להוכיח שמדובר בסמים לצריכה עצמית. ישנו הבדל משמעותי בין כמות סמים העולה בכמה גרמים או עשרות גרמים על המותר לבין כמות סמים של חצי קילו ויותר.
כך גם אם הנאשם נתפס עם 40 גרם של מריחואנה ניתן לטעון כי מדובר בכמות לשימוש עצמי לאורך זמן ובוודאי אין זו כמות שהגיוני לסחור בה.
בתחום הכלכלי ניתן להעלות מספר טענות:
תחילה יש להוכיח כי לנאשם יכולות כלכליות לרכוש את הסמים שהיו ברשותו וכי יש לו הכנסה קבועה ואינו זקוק להכנסה הכספית ממכירת הסמים.
בנוסף ניתן לטעון כי הנאשם רכש כמות גדולה יותר מהרף לצריכה עצמית ובעצם רכש כמות שמספיקה לשימוש על פני תקופה יחסית ארוכה מאחר שזה משתלם יותר כלכלית ובכדי להימנע ממגע מתמשך עם האדם ממנו רכש את הסמים.
נסיבות התפיסה
גם לנסיבות התפיסה יש חשיבות והשפעה. במידה ולא נמצאו ברשותו של הנאשם ממצאים נוספים המעידים כי התכוון לסחור בסם (משקל דיגיטלי מיוחד, אריזות לסמים וכיוצא בזה) הדבר מעיד ומוכיח כי לא התכוןן לסחור בסם והוא החזיק אותו לצריכה עצמית בלבד.
כמו כן גם עברו של הנאשם, כאשר מדובר באדם נורמטיבי, ללא עבירות קודמות, העובד ותורם לחברה יכול להעיד כי מדובר בהחזקת סמים לצריכה עצמית בלבד.
החזקת סמים שלא לצריכה עצמית – סיכום
במידה ונתפסתם עם כמות סמים העולה על המוגדר בחוק כהחזקה לצריכה עצמית עליכם לפנות באופן מיידי אל עורך דין פלילי אלון ארז, המתמחה בתחום עבירות הסמים. ייצוג משפטי מקצועי יוכל להוכיח כי למרות כמות הסם הגדולה בעצם מדובר בהחזקה לצריכה עצמית ולמנוע מכם אישום פלילי ועונש מאסר.
