זמין 24 שעות ביממה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

חיפוש…

תביעות לשון הרע באינטרנט וחופש העיתונות

חוק איסור לשון הרע נועד למנוע פגיעה שאינה מוצדקת ואינה מידתית בשמו הטוב של אדם ובכבודו. פגיעה שכזו, מעבר לעוגמת הנפש הכרוכה בה, עלולה לגרור גם נזקים נוספים בכל תחומי חייו של הנפגע, לרבות מעמדו החברתי והכלכלי, יחסיו הזוגיים והמשפחתיים ועוד ובמיוחד שהאירוע הוא לשון הרע באינטרנט.

בחוק לשון הרע עסקנו במהות העבירה, באופן הגשתה של תביעה בגין לשון הרע בין אם אזרחית או פלילית, ובהגנות העומדות לנתבע במקרה כזה. כעת נתמקד במספר דוגמאות מעניינות של תביעות לשון הרע מהשנים האחרונות, על רקע השינויים המשמעותיים שחלו במבנה ובאופן ההשפעה של אמצעי התקשורת, וכן בעצם המושג “פרסום”.

 

לשון הרע באינטרנט

האינטרנט הוא הזירה שבה מתרחשת כיום מרבית הפעילות התקשורתית האנושית, ובכלל זה מרבית פעולות הפרסום – בין אם בגלוי או בסמוי, במכוון או באקראי. חברות ואנשי עסקים עשויים אמנם לשלם סכומים גבוהים על מנת לרכוש פרסומות באופן יזום באתרים שונים, אולם האינטרנט מציע פלטפורמה זולה, קלה ואולי גם יעילה יותר להפצת מידע להמונים, בדמות הרשתות החברתיות. עפ”י חוק איסור לשון הרע, כל פעולה המביאה דבר מה הנוגע לאדם כלשהו לידיעתו של אדם נוסף – ולו אחד – מלבד האדם הנפגע, נחשבת ל”פרסום”. בהתאם לכך, אין ספק שציוץ בטוויטר או כתיבת סטטוס בפייסבוק נחשבים לפרסום בעיני החוק, וככל שיש בהם תוכן העולה כדי לשון הרע, הם עלולים להיחשב לעבירה על החוק ולגרור סנקציות בהתאם.

 

לשון הרע בעקבות פוסט בפייסבוק

לדוגמה: בינואר האחרון, בפסק דין תקדימי, חייב בית משפט השלום בדימונה את תושבת ערד לשלם פיצויים בסך 13,500 ש”ח לבעל מכולת מקומי, לאחר שכתבה סטטוס בפייסבוק ובו האשימה אותו בכך שהוא מרמה לקוחות באופן שיטתי, והציגה את עצמה כמי שרומתה על ידו. בעל המכולת זכה במשפט לאחר שהצליח להוכיח שהפרסום לא היה דבר אמת, וכן שהוא גרם נזק לשמו הטוב ולעסקיו, ובפרט מאחר שהוא נעשה בקבוצת פייסבוק שמיועדת לתושבי ערד, בה חברים קרוב ל-3,000 אנשים.

 

חשוב לדעת

יש לציין שכדי להאשים אדם בפרסום לשון הרע, די בכך שניתן להוכיח שהוא הפיץ את הפרסום, גם אם לא יזם אותו במקור. מכאן נובע שלא רק מי שכותב סטטוס יכול לחשוף את עצמו לתביעת לשון הרע, אלא גם מי שמשתף סטטוס, עושה לו “לייק” וכן הלאה, וזאת כמובן בתנאי שהפרסום עונה על הקריטריונים המוגדרים בחוק.

 

תביעה נגד גוגל

במקרה מסוג שונה אך תקדימי לא פחות מנובמבר 2013, תבע יזם האינטרנט צחי רוזנטל את ענקית החיפוש “גוגל” על הוצאת לשון הרע, לאחר שגילה שמנגנון השלמת החיפוש האוטומטי שלה מציע לגולשים שמקישים את שמו מילות השלמה שליליות (רמאי, נוכל וכיו”ב). התביעה הסתיימה בהסדר פשרה שבמסגרתו שילמה “גוגל” לרוזנטל פיצויים בסך 30,000 ש”ח, והתחייבה לתקן את הדרוש במנגנון החיפוש.

 

תביעות לשון הרע וחופש העיתונות

חופש העיתונות הוא נגזרת של חופש הביטוי, הזוכה למעמד מיוחד בשל תפקידה של העיתונות כמנגנון שאמור לבקר את השלטון ולחשוף מידע רגיש לציבור הרחב, ובכך לשרת גם את זכות הציבור לדעת ואת האינטרס הדמוקרטי הכללי בשמירה על מנהל תקין. אי לכך, פרסומים עיתונאיים זוכים לרוב להגנות הקבועות בחוק, ככל שהם מכילים דברי אמת ושיש בהם עניין לציבור. עם זאת, ישנם מקרים גבוליים שבהם קשה להכריע האם העניין הציבורי או התועלת שבפרסום עולים על הנזק שנגרם למושא הפרסום, ובעיקר במקרה שמדובר באדם שאיננו דמות ציבורית החשופה לביקורת באופן מובנה וקבוע.

 

לשון הרע בתכנית טלויזיה מוכרת

מקרה שעלה לכותרות בהקשר זה הוא מה שנודע כ”פרשת סרן ר'”. בנובמבר 2004 פרסמה התכנית “עובדה” בהנחייתה של אילנה דיין כתבת תחקיר שעסקה בתקרית שהתרחשה חודש קודם לכן ברפיח, במהלכה ירה קצין צה”ל למוות בנערה בת 14 בשם אימאן אל האמס. הקצין, שזכה לכינוי “סרן ר'”, נפגע מהכתבה ותבע את אילנה דיין וכן את הזכיינית “טלעד” על הוצאת לשון הרע. בסוף 2009 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים לטובת הקצין וחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים, וזאת בנימוק שהתחקיר שפורסם, אופן עריכתו ודברי הקריינות שנלוו לו חטאו לאמת ובכך גרמו עוול לסרן ר’. בערעור שהסתיים בשנת 2012 קבע בית המשפט העליון שהזכיינית “טלעד” אכן אשמה בפרסום לשון הרע עקב שידורי הקדימון לתכנית ואף חייב אותה בפיצויים, אולם הפך את פסיקת המחוזי בנוגע לאילנה דיין והחליט לזכות אותה. זאת, לאחר שקבע שעל אף שבאופן הצגת הדברים בכתבה היה משום לשון הרע, הפרסום בכללותו משקף את האמת כפי שהיתה ידועה לה באותה העת, ועל כן עומדת לה הגנת “אמת דיברתי”. בצעד חריג, הוחלט שהתביעה תובא לדיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים – דיון שטרם התקיים נכון לרגע כתיבת שורות אלו.

 

החשש לתביעת לשון הרע ככלי

מקרה שונה שפורסם בהקשר של חופש העיתונות מעלה את החשש שבעידן הנוכחי, שבו חלק גדול מהכלכלה נשלט על ידי תאגידים רבי עוצמה, תביעות לשון הרע עלולות לשמש ככלי בידי אותם גורמים להשתקת הביקורת העיתונאית והציבורית כלפיהם: בשנת 2011 שקדו העיתונאים רביב דרוקר ומיקי רוזנטל על הכנת תחקיר בנושא שחיתות לכאורה במונופול המלט “נשר”, שנמצא בשליטת משפחת לבנת ונוחי דנקנר. התחקיר פורסם בסופו של דבר בתחילת 2012, אך עוד לפני כן נודע שבמהלך הכנתו – עוד בטרם נערך ושודר – קיבלו העיתונאים במשך חודשים ארוכים שפע של מכתבים משפטיים מטעם תאגיד “נשר”, שהכילו איומים לתבוע אותם על הוצאת לשון הרע, מעצם עריכת התחקיר והעלאת שאלות וחשדות שונים לגבי התאגיד ופעילותו בפני מרואיינים.

 

סיכום

אין ספק שחוק איסור לשון הרע הוא כלי חשוב המשמש להגנה על זכותו הבסיסית של האזרח מפני פגיעה בשמו הטוב. עם זאת, על מערכת המשפט, כמו גם על האזרחים עצמם, מוטלת החובה לגלות עירנות לאפשרות שהחוק ינוצל לרעה, בין אם ממניעים קנטרניים או נקמניים בסכסוך בין-אישי, או על מנת להגן על אינטרסים כאלה ואחרים של גורמים בעלי עניין ואמצעים, הפועלים בניגוד לטובת הציבור.

אין בתוכן המצוי באתר, כדי לשמש או להיחשב כייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד ואין להסתמך על המידע בכל צורה שהיא. יובהר, כי כל פעולה שתעשה על פי המידע המצוי באתר הינה על אחריות הצופה בלבד ולא יהא באילו כדי ליצור יחסי עורך דין לקוח בין הצופה לבין עורך דין אלון ארז, בין במישרין ובין בעיקיפין. 

צור קשר עכשיו לקבלת ייעוץ וליווי מקצועי: