נסו לדמיין בבקשה את הסיטואציה הבאה – בעל עסק, אדם נשוי עם ילדים ללא כל הסתבכויות עם החוק בעברו, מעוניין לפטר עובדת שלו, משום שהיא גרועה מאוד בעבודתה, והיא פוגעת באופן שיטתי בעסק שלו.
כל לקוחותיו והעובדים האחרים בעסק מפצירים בו במשך תקופה ארוכה לפטר אותה. העובדת, המרגישה את “להב” הפיטורין מונחת על צווארה, מחליטה להקדים “תרופה למכה”.
התחלתה של תלונת שווא
היא פונה בתלונה למשטרה, כי המעסיק שלה ביקש ממנה לפני ימים אחדים להיכנס לחדרו בתאנת שווא, כי הוא מעוניין לשוחח עימה בענייני עבודה, ובעת שהם היו לבדם בחדרו, הוא שלף בפניה את איבר מינו והורה לה לבצע בו מין אוראלי. אותו מעסיק נחקר במשטרה, חייו היו לפני קריסה אמיתית. כמובן שכל תלונתה של העובדת הינה בדויה ושקרית.
לדאבון לב, הסיטואציה שביקשתי מכם לדמיין, לא רק שאיננה פרי דימיוני, אלא מציאותית היא. זאת ועוד, במציאות, הסיטואציה הזאת התקיימה בתוככי יחידת משטרה בישראל, ומי שהתלוננה הייתה שוטרת במשטרת ישראל נגד מפקדה, קצין משטרה מוערך ומכובד מאוד.
עוד פרט פיקנטי שיש לקחת בחשבון הוא, שבעת תלונתה, השוטרת גם סיימה לימודי משפטים, ובין פיטוריה מהמשטרה ועד לגזר הדין בעניינה, הפכה לעורכת דין מן השורה.
אלא שלמרבה הצער, וחרף מלוא הנתונים הקיימים במקרה זה, שיכול היה לשמש תקדים לענישת תלונות שווא, למען “יראו וייראו”, הפרקליטות ובית המשפט נהגו באותה שקרנית בכפפות דקות ממשי.
תחילה הפרקליטות, אשר הגבילה את עצמה במסגרת דיון הטיעונים לעונש (זהו הדיון שבו כל צד להליך הפלילי, הפרקליטות מחד והסנגוריה מאידך, עותרים בבית המשפט לעונש שראוי לדעתם שייגזר על נאשמים שהורשעו בדין) לעונש של עבודות שירות בלבד.
מתוך נימוקי הפרקליטות
אחד הנימוקים שעמדו מאחורי עמדת הפרקליטות, בעתירתה לעונש זה היה, כי זהו העונש שהיה מושת על המתלונן, במידה ומעשה התלונה השקרית היה מתקיים בפועל. במילים אחרות, הפרקליטות טענה, כי במידה ואכן קצין המשטרה היה שולף את איבר מינו בפני פקודתו ומבקש ממנה לבצע בו “לוינסקי” (מין אוראלי), בית המשפט היה גוזר עליו שישה חודשי עבודות שירות.
עם כל הכבוד הרב לפרקליטות, נראה לי כי במקרה זה, נפלה שגגה בנימוקיה ובבחירתה בעונש לו עתרה. כזכור, בעניינו של קצין המשטרה הבכיר ניסים מור, אשר הורשע אך בשליחת הודעות לפקודותיו ובניסיון לנשק אחת מהן במקרה מסוים, קרי עבירות הטרדה מינית, הושתו ארבעה חודשי עבודות שירות.
לעומת זאת, במקרה שעמד במרכז העלילה השקרית הנוכחית, התבצעה עבירה של מעשה מגונה ברף העליון.
כלומר, מעשה שהיה מוביל את מבצעה למאסר מאחורי סורג ובריח! מכאן, שבהתאם לנימוק בו דבקה הפרקליטות, קרי השוואת עונשה של הנאשמת השקרנית לעונש שהיה מושת על מפקדה, במידה ואכן היה מבצע את המעשה שטענה, היה על הפרקליטות לעתור מבית המשפט, למאסר ממשי בבית האסורים. אך כאמור לעיל, הפרקליטות ביקשה להסתפק בעבודות שירות בלבד.
ואולם, בכך לא תמה הטרגדיה.
אם ציפינו כי בית המשפט ירים את הכפפה ויכבד את עתירתה של הפרקליטות לעונש המקל ביותר של עבודות שירות, הרי שהופתענו שוב.
למרות שלנאשמת השקרנית לקח תקופה מאוד ארוכה להבין את החומרה שבמעשיה, למרות ההליך הטיפולי המאוד לא מרשים לו היא נרתמה ולמרות הקושי שלה להביע אמפטיה למתלונן, שחייו כמעט ונהרסו בגללה, בית המשפט עוד דן באריכות באפשרות לבטל את הרשעתה!
לבסוף, ולא בלי לבטים מצידו, בית המשפט דחה את עתירת הפרקליטות לענישה של עבודות שירות תוך הסתפקות בענישה של מאסר על תנאי בלבד! עם שעות שירות למען הציבור ופיצוי נמוך מאוד למתלונן.
דעתי היא, שגזר דין זה חייב להשתנות. כולי תקווה, כי הפרקליטות תערער על עונש זה והיא תעמוד על כך, שייגזר על הנאשמת עונש של עבודות שירות, בדיוק כפי שהוחלט בעניינו של ניסים מור. אחרת, התחושה הציבורית תישאר חמוצה ומעורערת.
ועוד לא דיברנו על זה שאותה נאשמת שקרנית עודנה עורכת דין…..
ראו מאמר בנושא: התחזות לאדם אחר – עבירה פלילית
