באופן כללי, לאסיר אין זכות קנויה ליציאה לחופשה. לפי החוק, יציאת אסיר לחופשות הינה בבחינת פריבילגיה, או “טובת הנאה”. בצד האמור נפסק כי בשל אופייה ותכליתה של חופשה הניתנת לאסיר, על שירות בתי הסוהר ליתן טעם כבד משקל ורציני לשלילת חופשת אסירים מאסיר בנסיבות שבהן על-פי הכללים הרגילים תינתן חופשה לאסיר אחר.
בקשתו של אסיר
בעת שנשקלת בקשתו של אסיר לצאת לחופשה, על שירות בתי הסוהר לאזן בין עניינו של האסיר לצאת לחופשה, על האינטרסים הגלומים בכך, לבין האינטרסים המתנגשים, כגון ההבטחה של שלום הציבור ובטחונו, ההגנה מפני הימלטות נאשמים מאימת הדין, וההגנה על קורבנות עבירה מפני אסיר בעל מסוכנות.
נפסק כי מקום בו נדרשת הרשות המוסמכת לאזן בין עניינו של אסיר בחופשה, לבין האינטרס בהגנה על הציבור מפני מסוכנותו של אסיר, תהיה ידו של זה האחרון על העליונה.
פקודת החופשות עומדת על המטרה בבסיס מתן חופשה לאסיר, שהינה חיזוק הקשר בין האסיר לבין משפחתו וקהילת מגוריו, הקלה זמנית בחסכים שהמאסר גרם ויצירת תמריץ להתנהגות טובה של האסיר בבית הסוהר.
