הבית הוא הטירה שלך? – על פורצים והזכויות שלהם

ראינו את זה באינסוף מערבונים: האישה שומעת קולות מבחוץ ומנערת מהמיטה את הבעל הנוחר. חמוש בכובע, הוא יורד לבדוק על מה המהומה. בדרך החוצה עצירה בוויטרינה, שמכילה לא סרביס חרסינה אלא כמה רובי צייד, מתוכם הוא בוחר את הגדול ביותר. דלת הבית נפתחת והוא מתחיל לירות לכל עבר בנונשלנטיות רגילה לחלוטין, עד שכל הפורעים נסים על נפשותיהם.

המציאות: חוק דרומי

ידוע כי מה שרואים בסרטים לרוב אינו משקף את המציאות, אולם לא בטוח שהקביעה הזו נכונה במקרה של שי דרומי, חקלאי המתגורר בחוות בודדים בנגב. דרומי, בפרשה שנשמעת יותר כמו סצינה שנלקחה ממערבון, ירה בשנת 2007 בשני גברים שפרצו לחוותו והרג אחד מהם, ולאחר מכן מצא עצמו עומד מול אישום של הריגה. בעקבות האירוע נחקק תיקון מס’ 98 לחוק העונשין, תשס”ח-2008, על פיו “לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור”. בהמשך ישנן הסתייגויות לפיהן על המעשה להיות סביר בנסיבות העניין, ובתנאי שהסיטואציה כולה לא התרחשה באשמתו או ביוזמתו של אותו אדם.

ניתן לקרוא עוד על החוק במאמר הבא – כוח חוקי: חוק דרומי

מה אתה היית עושה?

נחזור רגע לסיטואציה המקורית: דמיינו שאתם שומעים קולות מלמטה, מציצים ורואים פורץ הנובר במגירות המזנון שבסלון. לפני שהפורץ יבחין בנוכחותכם, האם זה לגיטימי מצדכם לטעון את הרובה ולצאת למסע ציד?

את התיקון האמור לחוק ניתן לפרש בטעות באופן שבו ניתן “לסגור חשבון” עם כל מי שמתפרץ לשטחך. אולם, יש לשים לב למשמעות הטמונה בכל אחת ממילותיו:

ראשית, על השטח המדובר להיות מגודר, כך שברור לכל מסתנן כי הוא אכן מסיג גבול; שנית, החוק מאפשר הגנה רק למי שפעל על מנת להדוף או להניס את הפורץ, ולא חלילה לעשות בו נקמה; שלישית, יש להקפיד לוודא כי מדובר אכן בפורץ ולא בעובר אורח תועה. מעבר לכל אלו, על המעשה להיות סביר בנסיבות העניין. כמו כן קיימת משמעות גם למידת הנזק שנגרם: עדות מעניינת לכך ניתן למצוא במקרה שבו אשמתו של אדם בתקיפת פורץ נקבעה על סמך מספר הפעמים שהלם במסיג הגבול.

בדוגמה שתיארנו לעיל, נכון היה להשתמש בכלי הנשק כדי להניס את הפורץ, באמצעות איום ואף ירי באוויר, אך לא יותר מכך.

הפורץ התחשמל כשניסה לפרק את הפלאזמה מהקיר – האם אני אחראי?

כולנו נתקלנו בשלב זה או אחר בתקדימים מעניינים ובתביעות הזויות, רובם מהעולם. החל מסיפור על גנב שננשך על ידי כלב והגיש תביעה כנגד הבעלים, דרך בחור שניסה לפרוץ לבית דרך מוסך ונלכד שם למשך שמונה ימים, תבע וזכה בסכום של 500 אלף דולר, ועד מקרה שקרה בארץ של פורץ שנורה על ידי בעלי הבית שאליו פרץ, ותבע חצי מליון שקל בשל אובדן כושר השתכרות (תביעה שנדחתה).

סעיף 37 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תש”ל-1970, קובע כי האחריות לפי סעיפים 35 (רשלנות) ו-36 (חובה של סעיף 35 כלפי כל אדם) של בעל מקרקעין או של תופשם, בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם, לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום-לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה.

אחריות וחובת זהירות של בעל המקרקעין

במקור, קבעו סעיפים אלו כי בעל המקרקעין נושא הן באחריות והן בחובת זהירות כלפי מוזמנים, וכן באחריות כלפי מי שהגיע בהסכמה (אם כי חובת הזהירות קטנה יותר במקרה זה), בעוד שבמקרים של הסגת גבול לא נושא בעל המקרקעין בכל אחריות או חובת זהירות. אולם, סעיף 37 המתוקן עוסק בעיקר במסיגי הגבול, ובחסינות של בעל המקרקעין בהקשר של אלו. בהתאם לכך נקבע כי רק במקרים שבהם מדובר בהסגת גבול שנעשתה בתום לב וללא כוונה של המסיג לבצע עבירה, חסינות בעל המקרקעין לא תתקיים.

המחשבה מאחורי תיקון זה היא הרצון לאלץ בעלי מקרקעין לפעול בכל דרך אפשרית על מנת לצמצם פגיעה אפשרית בעוברי אורח וחפים מפשע. מאידך, הוא מנוסח באופן שלא יטיל חובת זהירות של בעל מקרקעין כלפי אדם שבא לפגוע בו או לגרום לו נזק.

ואכן, בפסק הדין עזבון סמרה נ’ קיבוץ פרוד, מתואר מקרה שבו טבעה ילדה בבריכת השקיה שבקיבוץ, ובעקבותיה אביה ואחות נוספת. במקרה זה קבע בית המשפט כי הילדה פעלה בתום לב ולא מתוך כוונה לגרום לנזק, וכן כי לא ננקטו אמצעי זהירות על ידי הקיבוץ בדמות גידור והצבת שילוט אזהרה. בהתאם לכך, הטיל בית המשפט את האחריות על הקיבוץ, על אף שהאירוע התרחש בשטחם, ולמעשה הנפגעים הינם מסיגי גבול.

תלוי בסיטואציה

כפי שראינו לעיל, בעוד שישנם מקרים שבהם התשובה מובהקת, במקרים אחרים קיים מקום רב לשיקול דעת, ולנקודת המבט שדרכה מוצגים הדברים. ישנה משמעות רבה לסיטואציה ולפרטים הקטנים המרכיבים אותה, כמו גם למידת הפגיעה ביחס למעשה. בנוסף, בכל מקרה שבו עומד אדם בפני בית המשפט ומסביר את מעשיו, לא ניתן לשלול גם את השפעתם של מאפיינים אישיותיים והרושם שהותיר הנאשם בפני בית המשפט על החלטתו. מאחר שכל אלו הינם קריטריונים סובייקטיביים, יש חשיבות גדולה להתייעצות עם עורך דין פלילי מומחה בתחום, בעל ניסיון ויכולת להבליט את העובדות שעומדות לטובת הנאשם.

מעבר לכך, חשוב להדגיש כי בבית המשפט אין ודאות, ולא ניתן לדעת כיצד הדברים יתפתחו. לכן, אם אי פעם תמצאו עצמכם בסיטואציה כזו, נתקלים בפורץ, השתדלו להגיב בצורה מידתית, שמטרתה היא הגנה עצמית ולא מעבר לכך.