מעשה מגונה בפומבי

עורך דין פלילי אלון ארז

מעשה מגונה בפומבי הוא עבירה מסוג עוון (עבירה שהעונש שבצידה הוא עד שלוש שנות מאסר) שהעונש המרבי בגינו הוא שנת מאסר, ודווקא בגלל זה רוב התיקים נסגרים או נגמרים בהסדר עונשי או בהסדר מותנה מול הפרקליטות, לפני שבכלל הוגש כתב אישום. הטעות הנפוצה של חשודים בעבירה הזאת היא להניח שמדובר באירוע שולי שאפשר "להסביר" לחוקר, או לחלופין להיכנס לפאניקה ולהודות במשהו שלא קרה. שתי הגישות עולות ביוקר.

עבירה זו קבועה בסעיף 349 לחוק העונשין, והיא נבדלת מהותית מהעבירות הסמוכות לה. העמוד הזה מיועד למי שנחקר או הואשם, ומתמקד במה שבאמת קובע את התוצאה.

מה סעיף 349 באמת אוסר

סעיף 349(א) קובע שני מסלולים נפרדים. הראשון: מי שעושה מעשה מגונה בפומבי, בפני אדם אחר, ללא הסכמתו. השני: מי שעושה מעשה כזה בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות. בשני המסלולים העונש המרבי הוא מאסר שנה.

סעיף 349(ב) הוא עבירה נפרדת: מעשה מגונה בפני מי שטרם מלאו לו 16 שנים, בכל מקום שהוא, שעונשו המרבי שלוש שנות מאסר. כאן אין כלל דרישה לפומביות.

"מעשה מגונה" ו"בפומבי" – שתי הגדרות שמכריעות תיקים

"מעשה מגונה" מוגדר בסעיף 348(ו) כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". המטרה היא רכיב בעבירה, לא נספח לה. מעשה זהה מבחינה חיצונית, כמו התפשטות או הטלת שתן, אינו מקיים את היסוד הזה אם לא נעשה למטרה האמורה.

"בפומבי" מוגדר בסעיף 34כד לחוק העונשין ורחב בהרבה ממה שנהוג לחשוב. הוא כולל מקום ציבורי כשאדם יכול לראות את המעשה מכל מקום שהוא, וגם מקום שאינו ציבורי, ובלבד שאדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה.

חשוב לדעת: הכלל "זה קרה בבית שלי, אז זה לא בפומבי" אינו נכון. מעשה בתוך דירה פרטית, ברכב או בחצר יכול להיחשב פומבי אם ניתן לראות אותו ממקום ציבורי. מצד שני, אם לא הוכח שמישהו מהרחוב יכול היה לראות בפועל, יסוד הפומביות עלול ליפול.
מעשה מגונה בפומבי
שאלת הפומביות נבחנת לפי מה שניתן היה לראות ממקום ציבורי, לא לפי כתובת האירוע

ההבחנה מהעבירות הסמוכות

חשודים רבים מגיעים לחקירה בלי לדעת באיזו עבירה בדיוק הם נחשדים, וההבדל בין הסעיפים הוא הבדל של שנים.

העבירה מה מייחד אותה עונש מרבי
מעשה מגונה בפומבי, סעיף 349(א) המעשה נעשה בפני אדם אחר, בלי מגע בגופו שנת מאסר
מעשה מגונה באדם, סעיף 348(ג) המעשה נעשה באדם עצמו, ללא הסכמתו שלוש שנות מאסר
מעשה מגונה בפני קטין, סעיף 349(ב) בפני מי שטרם מלאו לו 16, בכל מקום שלוש שנות מאסר
מעשה מגונה בחסר ישע, סעיף 351(ד1) עבירה לפי 349(א) בידי אחראי על חסר ישע שנתיים מאסר

במקביל, החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר בסעיף 3(א)(2) מעשים מגונים לפי סעיפים 348 ו־349 כהטרדה מינית, וכך נפתחת חשיפה לתביעה אזרחית נפרדת. בית המשפט רשאי לפסוק בה פיצוי ללא הוכחת נזק עד לתקרה שבסעיף 6(ב), כ־120,000 שקלים בערכים המתעדכנים מדי שנה.

הענישה בפועל

העונש המרבי נקבע בחוק ובית המשפט אינו רשאי לחרוג ממנו. נסיבות מחמירות אינן מעלות את התקרה, אלא מזיזות את העונש בתוך מתחם העונש ההולם לפי סעיף 40ג לחוק העונשין. מה שכן מעלה את התקרה הוא סיווג לסעיף אחר, למשל 349(ב) במקום 349(א).

לצד מאסר ניתן להטיל קנס, שבעבירה לפי סעיף 349(א) נגזר מסעיף 61(א)(2) לחוק ועומד על 29,200 שקלים בנוסח המעודכן. סכומים אלה מתעדכנים מעת לעת בצו שר המשפטים.

בתיקים שאינם כוללים קטינים, אלימות או עבר רלוונטי, טווח התוצאות נע בין סגירת תיק, הסדר מותנה או אי־הרשעה עם צו שירות לתועלת הציבור, לבין מאסר על תנאי וקנס. התוצאה נגזרת מהראיות ומאיכות ההיערכות, לא מהסעיף לבדו.

השלכות הרשעה – מה נכון ומה לא

בנושא זה רווח מידע שגוי, ולכן חשוב לדייק.

מרשם עברייני מין

חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין אינו יוצר רישום אוטומטי לכל מי שהורשע. המרשם שמנוהל לפי סעיף 19 לחוק הוא מרשם חסוי, והוא כולל רק עברייני מין שהוצא לגביהם צו פיקוח. צו פיקוח מוצא לפי סעיף 12 בידי בית המשפט, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות וקיים דיון, ורק אם מצא שרמת הסיכון לביצוע עבירת מין נוספת אינה נמוכה. אין תקופה אחידה, ובית המשפט הוא שקובע את משך הצו.

הגבלת העסקה

ההגבלה הקונקרטית מגיעה מהחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים. הוא חל על בגיר שהורשע בעבירת מין שביצע כבגיר, ואוסר עליו לעבוד ב"מוסד" כהגדרתו בחוק, כלומר מסגרות שבהן שוהים קטינים, אנשים עם מוגבלות או חסרי ישע. לפי סעיף 2(ג) האיסור עומד על 20 שנה מיום ההרשעה, ואם נגזר מאסר, 20 שנה מהשחרור. הוא אינו חל על שוק העבודה כולו.

מידע פלילי

הרישום עצמו מוסדר בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, ותקופות מסירת המידע ומחיקתו נגזרות מהעונש שהוטל בפועל. סיום ההליך ללא הרשעה משנה את התמונה מהיסוד, ולכן זהו לרוב היעד המרכזי של ההגנה.

טענות הגנה שעובדות בתיקים אלה

ההגנה בתיק מעשה מגונה בפומבי כמעט תמיד מתמקדת ביסודות העבירה, לא בשאלה "האם זה קרה".

  • היעדר מטרה מינית. סעיף 348(ו) דורש מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. החלפת בגדים, מתן שתן או תקלה בלבוש אינם מקיימים את היסוד.
  • היעדר פומביות. יש לבחון בראיות האם אדם במקום ציבורי יכול היה לראות את המעשה, ולא להסתפק בהנחה.
  • היעדר הסכמה שלא הוכח. בסעיף 349(א) זהו יסוד שעל התביעה להוכיח.
  • זיהוי שגוי. אירועים אלה נמשכים שניות, בתאורה משתנה ובלי היכרות מוקדמת, ולכן איכות הזיהוי היא נקודת תורפה מוכרת.
  • טעות במצב דברים לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, למשל אמונה כנה שהמקום סגור לעין הציבור.
  • הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, בפגם מהותי בהליך או באכיפה בררנית.

נקודה מעשית: מאחר שמדובר בעוון ולא בפשע, חובת מכתב היידוע והשימוע שבסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי אינה חלה. אין מסלול קבוע בחוק להשמיע טענות לפני הגשת כתב אישום, ולכן ההשפעה על ההחלטה נעשית ביוזמת ההגנה ובעיתוי שלה, ולרוב עוד בשלב החקירה.

עורך דין לטענת מעשה מגונה בפומבי
ההיערכות לפני מסירת גרסה היא השלב שבו נקבעת רוב התוצאה

מה להביא לפגישת הייעוץ

ככל שהתמונה העובדתית מדויקת יותר, כך ניתן לגבש קו הגנה מהר יותר. כדאי להגיע עם החומרים הבאים, גם אם הם חלקיים:

  • הזימון לחקירה או אישור המעצר, ותנאי השחרור אם ניתנו.
  • תיאור כרונולוגי של האירוע: שעה, מיקום מדויק ותנאי תאורה.
  • מי היה במקום, באיזה מרחק ומה היה קו הראייה בפועל.
  • תצלומי המקום וסרטוני מצלמות אבטחה בסביבה, לפני שיימחקו.
  • ציר זמן מעוגן: התכתבויות, נתוני מיקום מהטלפון או קבלות.
  • רקע רלוונטי: מצב רפואי או נפשי, טיפול תרופתי, עבר פלילי אם קיים.

שאלות נפוצות

האם מעשה שנעשה בתוך רכב או בבית פרטי נחשב בפומבי?

ייתכן שכן. לפי הגדרת "פומבי" בסעיף 34כד, גם מקום שאינו ציבורי נכלל אם אדם המצוי במקום ציבורי יכול לראות את המעשה. השאלה היא ראייתית וטעונה בדיקה של קווי הראייה בפועל.

האם נדרש שמישהו יתלונן כדי שייפתח תיק?

לא. די במידע שמגיע למשטרה, לרבות דיווח של עובר אורח או תיעוד ממצלמות. גם משיכת תלונה אינה סוגרת תיק אוטומטית, מפני שההחלטה נתונה לרשויות.

מה קורה אם החשד הוא כלפי קטין שהיה במקום?

הסיווג משתנה לסעיף 349(ב) והעונש המרבי עולה לשלוש שנות מאסר, גם אם המעשה לא כוון אליו. זהו אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתיקים אלה, ולכן יש לברר מראש את גילם של הנוכחים.

האם הודאה מקלה בעונש?

הודאה עשויה להיחשב נסיבה לקולה, אך היא גם מייתרת את הדיון ביסודות העבירה, ובכלל זה בשאלת המטרה המינית והפומביות. לכן ההחלטה צריכה להתקבל אחרי בדיקת חומר הראיות, לא לפניה.

הוגשה נגדי תלונה שאינה נכונה. מה עושים?

אוספים מיד ראיות אובייקטיביות שתומכות בגרסה, בעיקר כאלה שנמחקות עם הזמן כמו צילומי אבטחה ונתוני מיקום, ומגישים אותן באופן מסודר לגורם החוקר. אין מקום לפנות ישירות למתלונן, מפני שפנייה כזו עלולה להיחשב שיבוש הליכי חקירה.

סיכום

מעשה מגונה בפומבי הוא עוון שהעונש המרבי בו שנת מאסר, אך המשמעות האמיתית נמצאת בפרטים: במטרה המינית כיסוד בעבירה, בהגדרה הרחבה של "פומבי", ובהבדל בין 349(א) ל־349(ב). ההשלכות שמעבר לעונש מצומצמות יותר ממה שנהוג לחשוב, אך הן אמיתיות, בעיקר בכל הנוגע להעסקה במוסדות מסוימים.

מאחר שאין בעבירה זו זכות שימוע קבועה בחוק, השלב שבו ניתן להשפיע הוא מוקדם. אם זומנתם לחקירה, כדאי להיוועץ בעורך דין עבירות מין לפני מסירת גרסה. משרדו של עורך דין פלילי אלון ארז מלווה חשודים ונאשמים בתיקים אלה משלב הזימון ועד סגירת התיק, בטלפון 050-736-8203.

תמונה של עורך דין אלון ארז
עורך דין אלון ארז

בוגר תואר ראשון ושני במשפטים מטעם הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב . מאז שנת 2009, עו”ד ארז חבר בלשכת עורכי הדין של מדינת ישראל ובנוסף מחזיק באישור מטעם בית המשפט העליון לשמש כסנגור צבאי.

את ניסיונו העשיר והידע המשפטי הרחב רכש עורך דין ארז במסגרת ייצוגם המוצלח של מאות לקוחות מרוצים בבתי המשפט השונים.