עבירות רכוש בצבא

באופן כללי, עבירות רכוש הינן עבירות שנעשות בכוונה ליטול ללא רשות רכוש השייך לאדם אחר או לפגוע ברכושו. מדובר בעבירות כגון גניבה, פריצה, שוד, וכדומה. עבירות רכוש בצבא מתייחסות בעיקרן לעבירות שנעשות על ידי חייל בצה”ל בכוונה ליטול ללא רשות רכוש השייך לצה”ל או לחייל אחר בצה”ל, או בכוונה לפגוע ברכוש כזה.

בנוסף, מוטלת על חיילי צה”ל גם החובה לשמור על הרכוש הצבאי, ולהגן עליו מפני נזק, קלקול, או אובדן, כך שגם הפרת חובה זו מוגדרת כעבירת רכוש בצבא.

 

מהן עבירות רכוש בצבא?

עבירות הרכוש בצבא מוגדרות ומפורטות במסגרת חוק השיפוט הצבאי, תשט”ו-1955, אשר מכונה בקיצור החש”צ. חוק זה מפרט את מרכיבי העבירות וכן את העונש הקבוע בצידן.

במידה ומדובר בעבירת רכוש שבוצעה בנסיבות קלות יחסית, ניתן להסתפק בנקיטת הליכים כלפי החייל שביצע אותה במסגרת הדין המשמעתי, ובאופן לפיו החייל ידון בפני קצין שיפוט.

במידה ומדובר בעבירת רכוש שבוצעה בנסיבות מחמירות יחסית, יינקטו כנגד החייל שביצע אותה הליכים לפי הדין הפלילי, באופן לפיו ייפתח לחייל תיק פלילי במסגרתו תתנהל חקירה במשטרה הצבאית והוא יועמד לדין בפני בית משפט צבאי.

בכל מקרה בו חייל נחשד בביצוע עבירת רכוש בצבא, מומלץ מאוד לפנות לעורך דין פלילי שבקי בדיני הצבא – בכלל, ובעבירות רכוש בצבא – בפרט, לצורך קבלת ייעוץ והגנה משפטית.

עורך דין צבאי מנוסה ומיומן, ידע כיצד להגן על החייל באופן מיטבי, תוך מיצוי שמירת זכויותיו בכל ההליכים הננקטים לגביו, ולרבות במסגרת חקירות המשטרה הצבאית, הגשת כתב האישום, והעמדתו לדין בפני בית משפט צבאי, וכן תוך חתירה להימנעות מקבלת עונש מחמיר יתר על המידה, בנסיבות העניין.

להלן הסבר ופירוט אודות עיקרי עבירות הרכוש בצבא:

אי שמירת רכוש צבאי

סעיף 80 לחש”צ קובע כי:

“חייל שלא נקט במועד הנכון בכל האמצעים הסבירים כדי לשמור מנזק, מקלקול או מאבדן כל רכוש צבאי שהגיע לרשותו או שהוא אחראי לו בדרך אחרת, בין אם ניזוק הרכוש, נתקלקל או אבד ובין אם לאו, דינו – מאסר שנה; היה הרכוש נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, דינו – מאסר שלוש שנים.”

סעיף זה מטיל על כל חייל בצבא את החובה לשמור על כל רכוש צבאי שהגיע לרשותו או באחריותו מפני כל נזק, קלקול, או אובדן.

יש לשים שסעיף 1 לחש”צ מרחיב את הגדרת המונח “רכוש צבאי” מעבר לרכוש שנמצא בבעלות הצבא, ומכליל בו גם רכוש הנמצא בשימושו או בחזקתו של הצבא.

והעיקר: סעיף 80 לחש”צ מטיל בכל מקרה אחריות על חייל שהתרשל והפר את חובת השמירה על הרכוש הצבאי, וזאת גם אם בפועל הרכוש לא ניזוק, התקלקל, או אבד כתוצאה מרשלנותו. כלומר, מדובר בעבירה התנהגותית, ולא תוצאתית, כך שדי בכך שהחייל התרשל בשמירה על הרכוש הצבאי כדי לגבש את העבירה, וזאת גם אם רשלנותו לא הובילה בסופו של דבר לפגיעה כלשהי ברכוש.

סעיף 80 לחש”צ גם מפריד בין סוגי הרכוש הצבאי, ומחמיר יותר כאשר מדובר בנשק, כלי טיס, או כלי תחבורה אחר, שאז העונש הינו 3 שנות מאסר.

העונש לגבי כל רכוש צבאי אחר הינו שנת מאסר אחת בלבד, אם כי בהתאם להנחיה מס’ 3.07 בדבר “הסדרים מותנים והסדרי הקפאה” של הנחיות התביעה הצבאית הראשית, במידה ושוויו של הרכוש הצבאי האחר אינו עולה על 8,500 ₪, נכון ליולי 2018, ניתן לפעול מול הפרקליטות על מנת להגיע עמה להסכמה בדבר סגירת התיק בהסדר מותנה.

הוצאת רכוש או נשק מרשות הצבא

סעיף 77 לחש”צ קובע כי:

“(א) חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא, דינו – (1) מאסר שלוש שנים – אם ערך הרכוש אינו עולה על הסכום הקובע; (2) מאסר שבע שנים – אם ערך הרכוש עולה על הסכום הקובע. (ב) בסעיף זה, “הסכום הקובע” – סכום השווה לעשרה שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת ביצוע העבירה.” סעיף 78 לחש”צ קובע כי “חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין נשק מרשות הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.”

סעיף 77 לחש”צ עוסק למעשה בעבירת גניבת רכוש צבאי על ידי חייל. יש לשים לב שבמקביל לו, קיים סעיף 84 לחש”צ, שעוסק בעבירת גניבה של רכוש השייך לחייל אחר.

במידה ושוויו של הרכוש שהוצא מרשות הצבא לפי סעיף 77 לחש”צ אינו עולה על 3,500 ₪, נכון ליולי 2018, ואין המדובר בנשק כמשמעו בסעיף 1 לחש”צ או אמצעי לראיית לילה, ניתן לפעול מול הפרקליטות על מנת להגיע עמה להסכמה בדבר סגירת התיק בהסדר מותנה, וזאת בהתאם להנחיה מס’ 3.07 בדבר “הסדרים מותנים והסדרי הקפאה” של הנחיות התביעה הצבאית הראשית.

גניבה מחייל

סעיף 84 לחש”צ קובע כי:

“חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין, מרשות חייל אחר כסף או רכוש אחר, דינו – מאסר שנתיים.”

סעיף 84 לחש”צ עוסק בעבירת גניבה של רכוש השייך לחייל, להבדיל מעבירת גניבת רכוש השייך לצבא, שאז כאמור לעיל יחול סעיף 77 לחש”צ, שעוסק בהוצאת רכוש מרשות הצבא.

במקרה של קבלת תלונות על ביצוע עבירת גניבה מחייל, קיימים בפני הפרקליטות הצבאית מספר מסלולי טיפול, וזאת בהתאם לדרגת חומרת עבירת הגניבה, בסדר עולה, וזאת כאמור בהנחיה מס’ 2.08 בדבר “עבירות גניבה” של הנחיות התביעה הצבאית הראשית:

אירוע גניבה עם רכוש ששוויו נמוך

במידה ושווי הרכוש שנגנב מהחייל אינו עולה על שתי משכורות טוראי (שהינו בסך של כ-1,720 ₪, נכון ליולי 2018), תטופל העבירה בדין משמעתי, ובלבד שאין לחובת החייל הרשעה קודמת בעבירה דומה, בדין משמעתי או פלילי, ושלא פתוחה בעניינו של החייל חקירת מצ”ח בעבירות דומות, אשר ביחס אליה קבע פרקליט צבאי כי קיימות ראיות לכאורה.

אירוע גניבה עם רכוש ששוויו גבוהה

במידה ושווי הרכוש שנגנב מהחייל עולה על שתי משכורות טוראי, ככלל יוגש כתב אישום בגין עבירת גניבה מחייל לפי סעיף 84 לחש”צ. הגשת כתב אישום תיבחן גם ככל שערך הרכוש הוא נמוך מהסכום האמור, במקרים בהם התקיימו נסיבות חומרה, כגון גניבה שיטתית, ריבוי מעשי גניבה או פגיעה בערכי האמון והרעות.

עם זאת, במידה ושוויו של הרכוש שנגנב מחייל אינו עולה על שווי 3 משכורות טוראי, שהינו בסך של כ-2,580 ₪, נכון ליולי 2018, ואין הדמובר במכשיר סמארטפון, ניתן לפעול מול הפרקליטות על מנת להגיע עמה להסכמה בדבר סגירת התיק בהסדר מותנה, וזאת בהתאם לסעיף 8(ב) להנחיה מס’ 3.07 בדבר “הסדרים מותנים והסדרי הקפאה” של הנחיות התביעה הצבאית הראשית.

גנב סדרתי

במקרים בהם מדובר בסדרת מעשים, הן כלפי חייל אחד והן כלפי מספר חיילים, או במקרים בהם מדובר בגניבה בסכומים גדולים, יש לשקול לייחס עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, שעונשה הינו חמור יותר – 3 שנות מאסר.

נטילת ציוד ואספקה או עיכובם שלא כדין

סעיף 82 לחש”צ קובע כי:

“חייל שנטל שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא לצורך יחידה שהציוד או האספקה לא היו מיועדים לה, או שעיכב שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא, דינו – מאסר שנתיים.”

סעיף זה מתייחס לתופעה המכונה בעגה הצבאית “השלמת ציוד”.

ישנם לא מעט חיילים שסוברים בטעות שהעברת ציוד מיחידה אחת של צה”ל ליחידה אחרת שלו הינה פעולה לגיטימית, מאחר ובסופו של דבר הרכוש נותר בתוך צה”ל, אולם גם פעולה כזו, בשעה שהיא נעשית ללא אישור ובניגוד לנוהלי הצבא, הינה בלתי חוקית.

שכן, הוצאת הציוד הצבאי מהיחידה המקורית אליה הוא יועד מלכתחילה, וזאת גם אם הוא מועבר ליחידה אחרת, עלולה לפגוע במוכנות היחידה המקורית לכשהיא תזדקק לאותו רכוש, ועל כן הדבר עלול לפגוע בתפקודו התקין של הצבא וכנדרש.

השמדת רכוש

סעיף 76 לחש”צ קובע כי:

“(א) חייל שהשמיד במזיד רכוש של חייל אחר, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו מאסר ארבע שנים. (ב) חייל שהשמיד במזיד רכוש צבאי, או שגרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן רכוש כזה, דינו – מאסר שבע שנים. (ג) חייל שהשמיד במזיד נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה שהם רכוש צבאי, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.”

כאשר מדובר בהשמדת רכוש, סעיף 76 לשח”צ מפריד מבחינת חומרת העונש בין סוגי הרכוש, באופן לפיו הוא מבדיל בין רכוש של חייל אחר, רכוש של הצבא, או נשק, כלי טיס וכלי תחבורה של הצבא. כמו כן, מדובר בסעיף שדורש כוונה להזיק (“במזיד”) לרכוש, להבדיל מרשלנות גרידא, וכן דורש שהרכוש גם ייפגע בפועל עקב כך.

שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא

סעיף 79 לחש”צ קובע כי:

“חייל שהשתמש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר שנתיים. (ב) חייל שהשתמש בנשק שהוא רכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר חמש שנים.”

גם סעיף 79 לשח”צ מפריד מבחינת חומרת העונש בין סוגי הרכוש הצבאי, באופן לפיו הוא מבדיל בין נשק לבין רכוש צבאי אחר.

ביזה

סעיף 74 לחש”צ קובע כי:

“חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו – מאסר עשר שנים.”

להבדיל מעבירות הגניבה של רכוש השייך לצבא או לחייל אחר, עבירת הביזה עוסקת בגניבת רכוש השייך לאזרחים שהנמצאים באיזור לחימה. מדובר בעבירה שנועדה לשמור על טוהר המידות של חיילי הצבא, לבל יינצלו לרעה את מעמדם, נשקם, ועוצמתם כלפי אזרחים הנמצאים באיזור הלחימה.

עונשו של עבירת ביזה

עבירת הביזה נחשבת לעבירה חמורה ביותר, וכך גם עונשה – 10 שנות מאסר. חייל אשר מואשם בביצוע עבירת ביזה, צפוי להגשת כתב אישום בפני בית דין צבאי, שהייה במעצר, ועונש מאסר בפועל.

יתרה מכך: הפרקליטות הצבאית אף טרחה לקבוע במפורש כי לא ניתן לסגור תיק בהסדר מותנה ביחס לעבירת ביזה, וזאת כאמור בסעיף 8(ב) להנחיה מס’ 3.07 בדבר “הסדרים מותנים והסדרי הקפאה” של הנחיות התביעה הצבאית הראשית.

הרציונל העומד מאחורי היחס החמור לעבירת הביזה נובע מכך שביצוע עבירת הביזה אינו פוגע רק באינטרס של האזרח הספציפי ממנו נגנב הרכוש, כי אם גם באינטרס הציבורי כולו, מאחר והוא פוגע בחוסנו המוסרי של הצבא, ובתדמית המדינה בעיני אזרחיה ובעיני אומות העולם כולו.

כך נקבע בפסיקת בתי הדין הצבאיים בארץ, לרבות במסגרת הליך ע/51/09 סמל א’ נ’ התצ”ר:

“ביזה היא מן העבירות החמורות המנויות בחוק השיפוט הצבאי. איסור על ביזה נועד להגן על זכויותיהם הקנייניות של אזרחים הנקלעים, על כורחם, למצב של לחימה, מפגיעתם של חיילים המצויים כלפיהם בעמדה של כוח. האיסור על ביזה מבקש להגן גם על הצבא פנימה- על טוהר מידות החיילים, שלא ינצלו מעמדם, נשקם ועוצמתם לרעה. כוחו של צה”ל, לא רק בנשקו אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, בחוסנו המוסרי. מעשי ביזה הם מעשים מבישים, משחיתים, מחלישים את אותו חוסן מוסרי ועלולים הם להוסיף ולהתפשט ולפגוע פגיעה קשה בצבא. האיסור על הביזה מבקש למנוע גם פגיעה במדינה עצמה. מעשי הביזה, ממיטים קלון על הצבא כולו בעיני אזרחי המדינה ועל המדינה בעיני אומות העולם. תדמית המדינה בעיני אזרחיה ותדמיתה כלפי חוץ הם אבן יסוד בעוצמתה ובעוצמה זו עלולים מעשי הביזה לפגוע.”

עורך דין אלון ארז בעל נסיון רב שנים בתחום הצבאי והפלילי ומייצג את לקוחותיו נאמנה במגוון תחומים נוספים כגון: נהיגה בשכרות, עבירות סחר בסמים, עבירות מין, אלימות במשפחה, עבירות צבאיות נוספות ועוד!