זיוף מסמכים

מהו מסמך מזוייף

ככלל, מסמך מזוייף הינו מסמך פיקטיבי אשר כולל פרטים שאינם נכונים, ואשר בדרך כלל נוצר על מנת להונות, ליצור מצג שווא, ולהשיג דבר מה שלא כדין.

זיוף מסמכים

ישנם סוגים רבים של מסמכים שנהוג לזייפם, כגון תעודות זהות, תעודות לידה, תעודות פטירה, תעודות נכה, רשיונות, דיפלומות מטעם מוסדות להשכלה גבוהה, דרכונים, שטרות כסף, צ'קים, חוזים, צוואות, מכתבי המלצה, ועוד.

מבחינת ההגדרות הפליליות, סעיף 416 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 מגדיר "מסמך" כך: "תעודה שבכתב, וכל אמצעי אחר, בין בכתב ובין בצורה אחרת, העשוי לשמש ראיה." כלומר, מדובר בהגדרה מרחיבה, מעבר למסמכים בכתב, כך שהיא גם יכולה לכלול, לדוגמא, זיוף כרטיסי אשראי, חפצי אמנות, תכשיטים, דיסקים, תמונות, וכדומה.

אגב, י"ב לחוק העונשין עוסק בעבירות ספציפיות של זיוף שטרות כסף, מטבעות, ובולי דואר.

"זיוף" מוגדר במסגרת סעיף 416 לחוק העונשין, כאחת משלוש הפעולות הבאות:

(1) עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות. כלומר, מדובר ביצירת מסמך מזוייף לחלוטין, מתחילתו ועד סופו. לדוגמא, זיוף חוזה, או צוואה, או צ'ק.

(2) שינוי מסמך – לרבות הוספת פרט או השמטת פרט – בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין.

כלומר, מדובר בהוספת או השמטת פרטים במסגרת מסמך מקורי ואותנטי. לדוגמא, שינוי פרט בתוך חוזה או צוואה או צ'ק, לרבות סכומים ותאריכים.

(3) חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני.

כלומר, מדובר בזיוף של חתימה בלבד על גבי מסמך כלשהו. לדוגמא, זיוף חתימה במסגרת טיוטת חוזה או צוואה, או זיוף חתימה על גבי שיק.

מן האמור לעיל נובע, איפוא, כי שילוב שתי ההגדרות החוקיות של "זיוף" ו-"מסמך" מרחיב מאד את הנסיבות שבהן יכולה להתגבש עבירת זיוף מסמך, וזאת הרבה מעבר למחשבה המקובלת של זיוף מסמך בכתב מתחילתו ועד סופו.

מהן סוגי עבירות זיוף המסמכים

חוק העונשין מגדיר מספר עבירות זיוף מסמכים, בהתאם לדרגות חומרה שונות, ולנסיבות המקרה. מטבע הדברים, ככל שמדובר בנסיבות מחמירות יותר, כך גם עולה רמת הענישה הקבועה בצידן של עבירות אלו.

להלן פירוט עבירות הזיוף המרכזיות:

(א) עבירת זיוף.

סעיף 418 לחוק העונשין קובע כי "המזייף מסמך, דינו – מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים."

כלומר, סעיף 418 לחוק העונשין קובע שלוש דרגות חומרה לביצוע עבירת הזיוף.

תחילה נקבע כי עצם ביצוע זיוף המסמך, גם אם בדיעבד לא נעשה כל שימוש במסמך המזוייף, מהווה עבירה כשלעצמה, שעונשה הינו שנת מאסר.

במידה והמסמך זוייף גם בכוונה לקבל באמצעותו דבר, העונש עולה לשלוש שנות מאסר. המונח "דבר" יכול לכלול כל הטבה שהיא, לרבות הטבה כלכלית, שיווקית, הכרתית, או כל הטבה אחרת.

לדוגמא, שימוש במסמך המלצה מזוייף כדי לאפשר קבלת מועמדות לעבודה.

במידה והעבירה בוצעה בנסיבות מחמירות, העונש עולה אף לחמש שנות מאסר.

החוק אינו מגדיר מהן אותן "נסיבות מחמירות", אולם בפסיקה נקבע כי הנסיבות המחמירות בעבירת הזיוף זהות לנסיבות המחמירות בעבירה של קבלת דבר במרמה.

המדובר, לדוגמא, בהיקף מימדי הזיוף, מידת התחכום של הזיוף, תפקידו של המזייף, מעמדו ואופיו של המקום בו בוצע הזיוף, העובדה כי המעשה בוצע במשך תקופה ארוכה כשמספר אנשים חברו יחד, ועוד.

כך נקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"פ 35/77 בור נ' מדינת ישראל.

כך, לדוגמא, קיים הבדל מהותי בין אדם נורמטיבי באופן כללי שזייף מסמך אחד בלבד ובאופן חד פעמי, לבין זייפן מקצועי, שעוסק דרך קבע בזיוף מסמכים ומתפרנס מכך למעשה.

(ב) עבירת שימוש במסמך מזוייף.

סעיף 420 לחוק העונשין קובע כי "המגיש או מנפק מסמך מזוייף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזוייף, דינו כדין מזייף המסמך.

סעיף זה מטיל אחריות פלילית גם על מי שהשתמש במסמך מזוייף, וזאת גם אם הוא עצמו לא זייף את המסמך בפועל.

כלומר, החוק אינו מבדיל בין מי שמזייף את המסמך לבין מי שרק משתמש בו בפועל.

היסוד העובדתי של עבירה זו מצריך שימוש במסמך מזוייף, לרבות בדרך של הנפקה, הגשה, וכדומה, ואילו היסוד הנפשי מצריך שלמשתמש הייתה ידיעה ממשית בדבר היות המסמך מזוייף, פזיזות בלבד אינה מספקת, אם כי די גם ב-" עצימת עיניים" השקולה כנגד " ידיעה ממשית".

(ג) עבירת זיוף המשפיע על עסקאות.

סעיף 419 לחוק העונשין קובע כי "המזייף מסמך שיש בו ידיעה על אדם או על תאגיד בכוונה לרמות, דינו – מאסר שלוש שנים; אין נפקא מינה, לענין זה, אם האדם או התאגיד היו קיימים או לא ואם התאגיד עמד להיווסד אך לא נוסד."

סעיף 419 עוסק בזיוף מסמך מתוך כוונה ספציפית לרמות באופן שישפיע על עסקה כלשהי. לדוגמא, כאשר מזייפים חוזה מטעם חברה מסויימת על מנת לשכנע משקיע להשקיע מכספיו באותה חברה.

(ד) עבירת זיוף בידי עובד ציבור.

סעיף 421 לחוק העונשין קובע כי "עובד הציבור המזייף מסמך שהוא ממונה על עשייתו או על שמירתו, או שיש לו גישה אליו בתוקף תפקידו, דינו – מאסר שלוש שנים עם או בלי קנס; עשה כן בכוונה לקבל דבר, דינו – מאסר חמש שנים עם או בלי קנס; קיבל דבר באמצעות מסמך מזוייף כאמור, דינו – מאסר שבע שנים עם או בלי קנס."

עבירת זיוף מסמך על ידי עובד ציבור, ולמשל, פקיד ממשלתי, שוטר, עובד סוציאלי, וכדומה, נחשבת לעבירת זיוף חמורה מהרגיל, מאחר שהמדובר באנשים שזוכים לאמון רב יחסית מעצם תפקידם, ושיש להם גישה למידע רב, פרטי, ורגיש.

לפיכך, הפגיעה שנגרמת בשל הניצול לרעה של עובדי הציבור את מעמדם נחשבת לפגיעה חמורה יותר, אשר גם פוגעת קשות באינטרס הציבורי בכללותו.

בשל החשיבות הרבה שמייחס המחוקק לעבירות הזיוף והעונשים הימורים הקבועים בצידן, והמשאבים הרבים שמקדישה משטרת ישראל לצורך פיענוח עבירות אלו וביצוע חקירות מאומצות לגביהן, לרבות במסגרת יחידות משטרה ספציפיות שמתמחות בהן, מומלץ וחשוב מאד להיעזר בייעוץ וייצוג של עו"ד פלילי שמתמחה בעבירות זיוף במידה והינך נחשד או נאשם בביצוע עבירות אלו.

זקוקים לייעוץ ראשוני? עורך דין פלילי אלון ארז מייצג ומייעץ ללקוחותיו בתל אביב ובכל רחבי הארץ.

התקשרו עכשיו לטל: 050-7368203 זמין עבורכם 24/7.

אלון ארז - עורך דין פלילי בתל אביב
עו"ד אלון ארז
עו"ד פלילי וצבאי אלון ארז, בוגר תואר ראשון ותואר שני במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב, עם למעלה מ-10 שנות נסיון בייצוג בתחומי המשפט הפלילי והצבאי. מייצג מגוון רחב של לקוחות, החל משלב החקירות והמעצרים ועד לניהול התיקים בבתי המשפט.