תפריט

העלבת עובד ציבור וההשלכות שלה

בחודש ספטמבר האחרון החליטה הפרקליטות להמליץ על העמדתה לדין של חברת הכנסת חנין זועבי באשמת העלבת עובדי ציבור. בחודש אוגוסט הגישה חברת הכנסת מירי רגב תלונה במשטרה כנגד גולש שהגיב בדף הפייסבוק שלה – גם הוא נחקר באשמת העלבת עובד ציבור. בחודש נובמבר הופצו תמונות באינטרנט שבהן הופיעו תמונות פיקטיביות של מספר אנשי ציבור לבושים במדי נאצים. המשטרה פתחה בחקירה בחשד להעלבת עובד ציבור.

עבירה זו, שנדמה שההאשמות בה מתרבות בשנים האחרונות,  הינה על פי סעיף 288 לחוק העונשין. מטרתו של סעיף זה האוסר על העלבת עובד ציבור (ובהמשך נראה מהי העלבה ומיהו עובד ציבור) היא להגן על משרת הציבור על מנת שיוכל למלא את תפקידו ולהגן על המעמד של השלטון עצמו והרשויות שלו, כפי שהסביר זאת שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין,  בשנת 2002, בתוארו כיועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, עבירה זו יכולה לעמוד בסתירה לחופש הביטוי – הזכות העומדת לכל אזרח במדינה דמוקרטית לומר את דעתו.

מהו הגבול בין המותר והאסור? מתי חופש הביטוי הופך להעלבה ולעבירה פלילית? על כך בשורות הבאות.

 

בין לשון הרע והעלבה

האזרח הישראלי נהנה מהגנת חוקי לשון הרע כשהוא מרגיש נפגע מהפצת שקרים, מעלבונות בלתי מבוססים ומביזוי באופן כללי. החוק האוסר על העלבת עובד ציבור למעשה מעניק לעובדי הציבור הגנה נרחבת עוד יותר. לא רק שאסור לפרסם כנגדם דברים שנכללים בגדרי חוק לשון הרע – שקרים וכדומה – אלא שהאיסור הוא רחב יותר ואף כולל, לפחות בחלק מהמקרים, גם ביקורת שמבוססת על עובדות. במילים אחרות: למי שמואשם בעבירת העלבת עובד ציבור לא תספיק הטענה – הקבילה בדיני לשון הרע – "אמת דיברתי."

פסק דין של בית המשפט העליון משנת 2007 הדגיש את הנקודה הזו. הגנת "אמת דיברתי" איננה רלבנטית לעבירת העלבת עובד ציבור ואיננה מהווה הגנה אפשרית במקרה של האשמה בעבירה זו. הסבר אפשרי לכך הוא שהעבירה מתבטאת יותר מכל בצורה של המעשה יותר מאשר בתוכנו. העלבה היא פעולה הגורמת "לכלימה או לביוש" כפי שמגדיר זאת מילון אבן שושן. לא מדובר במקרה של ביקורת שעומדת בגבול הטעם הטוב – ביקורת כנה ואדיבה – אלא במעשה מבזה או משפיל. כך נכתב בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002:

"ביקורת שתחסה תחת כנפי חופש הביטוי תהא ביקורת הוגנת, מרוסנת ועניינית. יחד עם זאת, יש להימנע מלהשתיק את הביקורת כל אימת שהיא עוברת את גבולות הטעם הטוב. המקרים בהם יינקטו הליכים פליליים צריכים להיות מקרים יוצא דופן, שבהם כוונת הפגיעה והזדון בהטחת דברי העלבון הם גלויים לעיני כל."

מי קובע מתי ביקורת הופכת מ"כנה ואדיבה" ל"הטחת דברי עלבון"? בסופו של דבר, בית המשפט הוא זה שמחליט. תפקידו של עורך הדין הוא להוכיח שהנאשם לא עבר את קו הגבול בין המותר והאסור ושדבריו כלולים במסגרת חופש הביטוי המותר.

בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 2012 הודגש שעל מנת שמעשה ייחשב כעלבון וכעבירה פלילית צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים:

  • "יש להוכיח כי האמירה היא בגדר "מעשים קיצוניים של פגיעה קשה בליבת כבודו של עובד הציבור"."
  • "יש להוכיח כי קיימת ודאות קרובה לכך שמעשה ההעלבה יוביל לפגיעה קשה בתפקודו של השירות הציבורי."

במקרה שבו דן בית המשפט העליון, אזרח הואשם (בין השאר) שכינה עובד ציבור "מפגר" ו"ילד מושתן." "אף שמדובר בגידופים," כתב השופט ג'וברן, "אין מדובר בגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו, כי אם בביטויים פוגעניים כלליים, ואף שאלו פוגעים, ספק אם פגיעה זו היא במידה המצדיקה הרשעה בדין הפלילי."

גם כאן ניתן למצוא בסיס להגנה של מי שמואשם בהעלבת עובד ציבור: לכאורה, אם לא מתקיימים היסודות הללו – פגיעה קיצונית (תוכן) ופגיעה ממשית (הסתברות) – הרי שלא ניתן להרשיע אדם בעבירה פלילית זו.

העלבת עובד ציבור

חופש הביטוי וחופש ההעלבה

למרות שעבירת העלבה נרחבת יותר מעבירת לשון הרע, יש עליה מגבלות אחרות. המגבלה החשובה ביותר נובעת מכך שבית המשפט מבקש להגן על חופש הביטוי – זכות יסודית ומהותית בדמוקרטיה. לכן פסיקות שונות של בתי המשפט הבהירו שאדם יואשם בעבירה של העלבת עובד ציבור רק במקרים חמורים וקיצוניים או, כלשון בית המשפט העליון בפסק דין שניתן בשנת 2005:

"העלבה" במשמעות הנורמטיבית של האיסור תיוחד, אפוא, למקרים חריגים וקיצוניים בהם קיימת ודאות קרובה כי הפגיעה הצפויה ממנה עלולה לא רק לפגוע בעובד הציבור כפרט, אלא גם לפגוע פגיעה ממשית וקשה באופן מילוי תפקידו הציבורי, ובכך לפגוע במערכת השירות הציבורי ובאימון הציבור בה."

המילים המודגשות (שאינן מודגשות בפסק הדין המקורי) מהוות סייגים חשובים:

  • רק במקרים קיצוניים מותר לפגוע בחופש הביטוי של האזרח ולהאשים אותו בהעלבת עובד ציבור.
  • כדי שתתקיים עבירה יש להוכיח שההתבטאויות או המעשים של הנאשם אכן פגעו באופן ממשי בתפקוד של עובד הציבור במהלך מילוי תפקידו.

בפועל, לעיתים תתכן הרשעה למרות שלא הוכחה פגיעה. מי שמואשם בהעלבת עובד ציבור יכול להשתמש בנקודות אלה כבסיס להגנה שלו. אבל חשוב להתייעץ עם עורך דין שמבין בתחום כיוון שלא מדובר בדברים מובנים מאליהם אלא עניינים שנתונים בסופו של דבר לשיקולו של בית המשפט.

את מי אסור להעליב?

בעוד כולם יודעים ששוטר הוא עובד ציבור, חשוב לזכור שכל מי שעובד עבור המדינה (כולל עובדי עיריות, הביטוח הלאומי, קק"ל, מועצות דתיות ועוד) הינו עובד ציבור. למעשה, על מנת להבין את הגבול, יש לדעת שבית המשפט הרשיע בעבר גם אנשים שהעליבו מתנדב במשטרה.

עם זאת חשוב לזכור שהחוק גם מציין שהעלבה אסורה כשעובדי הציבור "ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם [...]" זאת אומרת שכאשר עובד הציבור איננו נמצא במסגרת מילוי תפקידו או כשההעלבה איננה קשורה למילוי תפקידו הרי שהחוק המסוים הזה איננו נוגע לכך.

עוד נקודה שיש להדגיש: עובד הציבור איננו צריך להיעלב באמת על מנת שמישהו יואשם בהעלבתו. המבחן הוא אובייקטיבי ואין מקום לדון אם העובד הספציפי נעלב או לא אלא האם בדברים או במעשים יש משום עלבון.

מה העונש על העלבה?

חוק העונשין קובע עונש של שישה חודשי מאסר למי שהעליב עובד ציבור. כמו כן, במקרים רבים אף נגזר על מי שהורשע בעבירה קנס כספי. במציאות המשפטית, ההרשעה והעונש כמובן תלויים בגורמים שונים:

  • עד כמה האמירה או הפעולה הייתה חמורה
  • האם מדובר במקרה חד-פעמי או ביותר ממקרה אחד
  • מה הייתה מטרת ההתבטאות: גידוף בלבד או ביקורת שנאמרה בדרך לא טובה?
  • האם יש אמת באמירה: הגנת "אמת דיברתי" לא מונעת הרשעה אבל יש לה השפעה על חומרת העונש.
  • האם הרבה אנשים נחשפו לאמירה? האם היא בעלת השפעה משמעותית?
  • האם הנאשם תכנן מראש את מעשיו (נסיבות מחמירות) או שהדברים נאמרו בלהט הרגע (נסיבות מקלות)?
  • תוצאות: למרות ששאלת הפגיעה בעובד הציבורי איננה תמיד רלבנטית להרשעה (לעיתים תתכן הרשעה למרות שלא הוכחה פגיעה), היא רלבנטית לחומרת העונש. אם לא נגרם נזק לתפקוד עובד הציבור הרי שיש מקום להקל בחומרת הענישה. 

המתח בין חופש הביטוי וההגנה על עובדי ציבור יוצר אזורים אפורים רבים וקווי גבול שאינם תמיד ברורים. תפקידו של עורך הדין פלילי הוא להבין את הכוחות המנוגדים הפועלים במקרים של האשמה בהעלבת עובד ציבור. מתוך כך עליו לנסות לשרטט את קו הגבול במקום הנכון על מנת שבית המשפט יקבל את ההחלטה הראויה, המכבדת את הערכים המתנגשים במקרה זה.

 

עורך דין פלילי אלון ארז | עו"ד פלילי במרכז | שאול המלך 8 תל-אביב | 050-7368203