על קצה הלשון: חוק איסור לשון הרע

"טוב שם טוב משמן טוב", כך אומר הפתגם הידוע מספר קהלת, ונראה שלמרות שחלפו יותר מאלפיים שנים מאז נכתב, הוא ממשיך להיות רלוונטי. אין לזלזל בחשיבות השמירה על שמו הטוב ועל המוניטין של אדם ליכולתו לנהל חיים תקינים;

חוק איסור לשון הרע , התשכ"ה-1965, מהלך על הקו הדק שבין זכותו של אדם לשמו הטוב, לבין זכותו של חברו לחופש הביטוי. הזכות לחופש הביטוי היא בעלת מעמד מיוחד בפסיקה, והגבלתה נעשית במשנה זהירות, אך במקרה זה ראה המחוקק לנכון להגביל זכות זו על מנת למנוע השפלה, ביזוי וכל פגיעה בכוונה תחילה בכבודו של אדם, ובעקיפין גם בחיי המשפחה שלו, במעמדו החברתי ובפרנסתו.

עבירות לשון הרע

מהי הפרה של חוק איסור לשון הרע?

לא כל פרסום או אמירה מעליבה יכולים להוות עילה לתביעת לשון הרע. על מנת לבסס עילה יש לוודא שמתקיימים שני היסודות העובדתיים של העוולה, שהנם יסודות מצטברים, כלומר יש הכרח ששניהם גם יחד יתקיימו כדי להקים עילת תביעה:

  • יסוד הפרסום: הפרסום משמעו שדבר לשון הרע שבו עסקינן הגיע לידיעת אנשים נוספים מלבד התובע והנתבע, וזאת אף אם מדובר באדם אחד נוסף בלבד, כאמור לעיל. הפרסום יכול להיעשות בכל דרך, לרבות בעל פה או בכתב, באמצעות תמונה או דימוי, בתקשורת הכתובה, המשודרת או המקוונת, ואפילו במסגרת יצירת מחול או תיאטרון. העיקרון הוא שאין הכרח שהפרסום ייעשה באמצעי התקשורת המסורתיים, אלא בכל צורה שבה הוא עשוי להגיע לרשות הציבור, לרבות למשל ברשתות החברתיות (ראו פירוט בהמשך).
  • יסוד לשון הרע: מבחן לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו לא די בכך שהתובע חש עצמו נפגע מהפרסום, אלא עליו להוכיח שהדבר שפורסם, במסגרת ובנסיבות שבהן פורסם, יש בו כדי להוות פגיעה בכבודו של כל אדם סביר שהיה מוצא את עצמו במצב דומה. עם זאת, עילת התביעה עומדת לתובע גם ללא הוכחת נזק, כאמור, ובמקרים מסוימים אף מבלי שהתובע נפגע מהפרסום, מעצם פוטנציאל הפגיעה הטמון בו.

כיצד מגישים תביעת לשון הרע?

החוק מאפשר להגיש תביעות לשון הרע באמצעות אחד משני הליכים חליפיים – כעוולה אזרחית או כעבירה פלילית:

  • עוולה אזרחית: הליך שמאפשר הגשת תביעת נזיקין, וזאת בתנאי שהפרסום מושא התביעה הגיע לידיעתו של אדם אחד לפחות מלבד התובע. עפ"י החוק, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ועד 100,000 ש"ח אם ניתן להוכיח שהפרסום נעשה בכוונת זדון. תובע שיוכל להוכיח לבית המשפט כי אכן נגרם לו נזק ממשי, למשל בשל פגיעה ברכושו או במוניטין המסחרי שלו, יהיה זכאי לפיצוי בסכום שייקבע בהתאם לגודל הנזק שנגרם לו.
  • עבירה פלילית: חוק איסור לשון הרע כולל הליך פלילי ייחודי, של הגשת קובלנה פלילית על ידי האזרח נפגע העבירה ולא על ידי המדינה. ההליך הפלילי מותנה בכך שהפרסום המדובר הגיע לידיעתם של שני אנשים לפחות מלבד התובע, וכן ביכולת להוכיח שהפרסום נעשה בכוונת זדון. במקרה של הרשעה, יוכל בית המשפט לפסוק פיצויים של עד 50,000 ש"ח, בדומה להליך האזרחי, וכן לגזור עונש מאסר או מאסר על תנאי לתקופה של עד שנה אחת.
    יש לציין שבמקרה של תביעת לשון הרע הנוגעת לקבוצה של אנשים, וכן במקרה של אדם שנפטר בסמוך לאחר שפורסם בעניינו דבר לשון הרע וקרובי משפחתו תובעים בשמו, ניתן לתבוע אך ורק באמצעות ההליך הפלילי, וזאת בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה.

הגשת קובלנה פלילית היא שונה אם כן מהגשת תביעה אזרחית, הן מבחינת תנאי הסף וההוכחות הנדרשות, הן מבחינת הסעדים האפשריים במסגרת החוק והן מבחינת אופן התנהלות ההליך, שהוא הליך פלילי לכל דבר. אדם שבוחר להגיש תביעה דרך המסלול הפלילי, מומלץ לו לעשות זאת באמצעות עורך דין שמתמחה בפלילים. עורך דין פלילי טוב, בעל ידע וניסיון בניהול הליכים מסוג זה, יסייע למצות את כל האפיקים האפשריים לטיפול מיטבי בתיק. לאחרונה אף נקבע על ידי מספר בתי משפט, כי הסיכוי לדיון בקובלנה, שהוגשה שלא בידי עורך דין מייצג, הוא קלוש ביותר.

מהן ההגנות העומדות לאדם שנתבע בגין לשון הרע?

במסגרת האיזון העדין בין הזכות לכבוד ולשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי וכן זכות הציבור לדעת, מכיר המחוקק בכך שבמקרים מסוימים, אף אם פורסם דבר שיש בו משום פוגענות או לשון הרע, הרי שהתועלת או החשיבות שבפרסומו עולות על הנזק שנגרם כתוצאה ממנו. על כן בגוף החוק עצמו נזכרות טענות העשויות לעמוד להגנתו של הנתבע מכוח חוק זה. טענות ההגנה מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים:

  • הגנת פרסום מותר: החוק מפרט שורה של פרסומים שבגינם לא ניתן להגיש תביעת לשון הרע, רובם בנסיבות רשמיות או כחלק מפעילותם של מוסדות ציבור ושלטון, כגון פרסומים שנעשים על ידי חברי כנסת או חברי ממשלה במסגרת תפקידם; על ידי מבקר המדינה; על ידי שופטים או חברי ועדות חקירה; במסגרת פרוטוקולים או פרסומים המחויבים בדין, וכן הלאה.
  • הגנת "אמת דיברתי": טענה זו עומדת לנתבע בתנאי שהדברים שפרסם מכילים דברי אמת, כלומר דברים שהנתבע מאמין בנכונותם, וללא עיוותים, סילופים וחצאי אמיתות, ובלבד שיהיה בפרסומם משום עניין לציבור. בקטגוריה זו ייכללו למשל פרסומים עיתונאיים החושפים כשלים של פוליטיקאים או אנשי ציבור, דברי אזהרה המפורסמים כנגד חברה או בעל עסק שגורמים נזק ללקוחותיהם וכיו"ב. לעומת זאת, אם הדבר שפורסם הוא נכון ואמיתי, אבל נמצא שהנזק שנגרם למושא הפרסום גדול באופן משמעותי מהתועלת הציבורית העשויה להיות מופקת ממנו, לא תעמוד לנתבע הגנת "אמת דיברתי".
  • הגנת תום לב: אם הפרסום נעשה לשם תכלית הגיונית וראויה, ולא ממניעים קנטרניים או זדוניים, תעמוד לנתבע הגנת תום הלב, וזאת בתנאי שנסיבות הפרסום עומדות בקריטריונים המוגדרים בחוק. נסיבות אלו מפורטות על פני 11 תתי סעיפים, וכוללות למשל מצב שבו הנתבע לא ידע ולא חייב היה לדעת על קיומו של התובע או על טיב הקשר שלו לעניין; פרסום שנעשה במסגרת ביקורת על יצירה ספרותית, אמנותית או מדעית, שהתובע פרסם ברבים, וכיו"ב.

כאן חשוב להדגיש, שבתביעות לשון הרע יש הרבה מקרים גבוליים שניתן לפסוק בהם לכאן או לכאן, כך שתוצאות התביעה נשענות במידה רבה על יכולות התמרון והטיעון של עורך הדין. עורך דין טוב ידע לבחור את קו ההגנה המתאים ביותר בהתחשב בנסיבות המקרה ובראיות הקיימות, ובכך למזער את הסיכוי שהתביעה תידחה מאחר שלא עמדה בתנאי הסף ובמבחנים הנדרשים.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של ריבוי תביעות לשון הרע, שחלקן מגיעות מתחומים ומכיוונים חדשים, שצמחו על רקע ההתפתחויות בתחום התקשורת ובמבנה הכלכלה והחברה. במאמר הבא נסקור כמה מהנושאים המעניינים שבהם עוסקות כיום תביעות לשון הרע, ובדילמות שהן מציבות בפני המערכת המשפטית.

לקריאת מאמר ההמשך : תביעות לשון הרע באינטרנט וחופש העיתונות

אלון ארז - עורך דין פלילי בתל אביב
עו"ד אלון ארז
עו"ד פלילי וצבאי אלון ארז, בוגר תואר ראשון ותואר שני במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב, עם למעלה מ-10 שנות נסיון בייצוג בתחומי המשפט הפלילי והצבאי. מייצג מגוון רחב של לקוחות, החל משלב החקירות והמעצרים ועד לניהול התיקים בבתי המשפט.