בשנים האחרונות, בד בבד עם התרחבותה של דוקטרינת “ההגנה מן הצדק”, חלה התעצמות במשמעותו של שיהוי בהליך הפלילי. זאת, מתוך הבנה, כי אדם שהוא בסטטוס של חשוד זכאי לכך שהחלטה אם להגיש כתב אישום נגדו תתקבל במהרה, וגם כי נאשם זכאי לכך שההליך הפלילי בעניינו יתקיים באופן מהיר וללא עינוי דין ממושך. אלו אם כן שני המקרים שאנו פוגשים שיהוי בהליך הפלילי – בטרם החלטה אם להגיש כתב אישום, ומרגע הגשת כתב האישום ועד לפסק דין.
משמעות המונח שיהוי בהליך הפלילי
כפי שצויין לעיל, שיהוי בהליך הפלילי משמעו, כי חלפה תקופה ארוכה מאוד מרגע שאדם נחקר כחשוד במשטרה ועד שהתקבלה החלטה אם להאשימו או לסגור את התיק נגדו, או כי חלפה תקופה מרגע הגשת כתב האישום ועד שהתקבל פסק דין בהליך.
כחלק מהתרחבותה של טענת “ההגנה מן הצדק”, שהחלה בשנות ה-90 כיציר הפסיקה, אך כיום היא כבר חקוקה בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, צמחו והועצמו גם תתי הקטגוריות המהוות פגיעה בתחושות הצדק וההגינות, כגון אכיפה בררנית, אפליה, וגם שיהוי.
כמו כל טענה שמקורה בדוקטרינת “ההגנה מן הצדק”, רק במקרים מוכחים וברורים, בתי המשפט יסכימו כי פגיעה קשה בתחושות הצדק וההגינות, וכי בשל כך, יש לבחון את הפגיעה בהתאם למבחן המשולש שהותווה ב”הלכת בורוביץ'”. כלומר, רק במקרים שבהם הוכח שיהוי בלתי סביר, שחל בגלל חוסר תשומת לב או אף רשלנות של גופי האכיפה, בתי המשפט יסכימו עם הקביעה כי חלה פגיעה קשה המצדיקה התערבות שיפוטית.
אולם, אף שהחוק מעניק כיום לבתי המשפט את הסמכות לבטל אישומים שבהם התגלתה פגיעה קשה בתחושות הצדק וההגינות, ברוב מוחלט של המקרים, גם כאשר הוכרע כי אכן התקיימה פגיעה שכזאת, ההתערבות תיעשה בדמות של הקלה בעונש ולא בדרך של ביטול האישום. יחד עם זאת, לדעתי מדובר רק בזאלה של זמן, עד אשר בתי המשפט יחלו, על מנת להכווין התנהגות גורמי האכיפה, להורות על ביטולי כתבי אישום, לאור הפגיעה הקשה בנאשמים, שכזכור הם בחזקת חפים משפע עד שהוכח אחרת.
חשיבות עורך הדין להעלאת טענת ה”שיהוי”
משום שמדובר בטענה שהיא עדיין בהתפתחות ולאור כך שמדובר בטענה שהיא חלק מדוקטרינה משפטית שלמה, חשוב מאוד שרק עורך דין פלילי מיומן ייבחן אימתי מוצדק להעלות את הטענה. בייחוד הדברים משעה שהליכים פליליים הם בעלי משמעות רבה לחשודים ולנאשמים וגם לבני משפחתם.
