בית המשפט קבע כי יש להפחית את הקנס בגין אי דיווח מכוח חוק הלבנת הון על כניסה לארץ עם סכום של 74,000 יורו
אשי עסקים שהגיע לארץ לא דיווח כי הוא מחזיק בסכום של 47,000 יורו. הוא חויב בתשלום קנס גבוה על כל הסכום. הוא טען כי בתום לב לא דיווח על סכום הכסף שהיה ברשותו משום שהוא שכח מהכסף. ועדת המכס דחתה את הטענה אך בבית המשפט כן האמינו לו והפחיתו את סכום הקנס למחצית הסכום.
עברת צווארון לבן והלבנת ההון: רקע עובדתי
בחודש אוגוסט 2016 הגיע ארצה המערער מגינאה המשוונית שבאפריקה. הוא נכנס דרך המסלול הירוק שבנתב”ג. נערך לו תשאול שגרתי על ידי פקיד המכס שם הוא הודה כי הוא נושא בארנקו סכום של 40,000 יורו. לאחר בדיקה שנעשתה בין חפציו התברר כי מדובר בסכום גבוה יותר העומד על 74,000 יורו במזומן. מדובר בסכום שהיה עליו לדווח ואלו לא דווחו כפי שמחייב החוק להלבנת הון עבירות צווארון לבן.
במקום החרימו מיד את סכום הכסף שמחייב אותו בחובת דיווח. מדובר בסכום של 47,000 יורו כאשר שאר הכסף הוחזר לו משום שעד תקרה זו עדיין את חובת הדיווח.
טענות התובע
התובע טען כי הוא כלל אל היה מודע לחובת הדיווח אשר מחייבת אותו לדווח על סכומי הכסף שנמצאים ברשותו. כמו כן הוא טען כי הוא לא ידע מה סכום הכסף המדויק הנמצא ברשותו וכי מקור כל הכספים הינו חוקי לחלוטין היות והוא עובד בתור בעלים של חברה המעניקה שירותי אבטחה לממשל שבגינאה. הוא טען כי מטבע עיסוקו הוא נאלץ להחזיק ברשותו סכומי כסף גבוהים במזומן.
לאחר שבוע התכנסה וועדת המכס על מנת לדון בעניינו של האיש אך הוא כלל לא התייצב לדיון. הוחלט על ידי הוועדה כי על הצעיר לשלם קנס של 200,000 ₪ שווה לסכום שהוחרם.
כאשר נודע לו על ההחלטה הוא פנה אל הוועדה ואמר כי הוא כלל לא הוזמן אל אותו דיון. הוועדה נעתרה לבקשתו בעקבות פנייתו ונאותה לקבוע דיון נוסף בעניינו ליום המחרת. האיש שלא יכול היה להשתתף באותה וועדה היות והיה עליו לצאת שוב לחו”ל, שלח את אשתו שתייצג אותו.
בדיון המחודש שנערך בוועדה העלתה האישה את הטיעונים של בעלה אך בוועדה לא הסכימו לקבל את הטיעונים הללו ולא נטו לקבל את המידע בדבר מקורות הכספים. הוועדה המשיכה לדבוק בהחלטתה והיא הותירה את כל סכום הקנס על כנו.
ערעור התובע
התובע בחר לערער על ההחלטה שהתקבלה בבית משפט השלום בכפר סבא, שם טען כי הוטל עליו קנס בלתי סביר לחלוטין. הכספים שהביא אתו היו חוקיים לחלוטין והוא כלל לא ניסה להסתיר אותם בצורה כלשהי או לחילופין להבריח אותם באמצעות בלדר. הוא טען כי הוא שיתף פעולה באופן מלא עם המכס ונהג בתום לב.
הוא טען גם כי היו פגמים בהתנהלות כל ההליך בפני הוועדה כאשר הוא כלל לא הוזמן אל הוועדה הראשונה שנערכה. הדיון השני כבר נערך כאשר הדעה כבר הייתה מוטית לרעתו וכי לא ניתנה לו האפשרות להתכונן לקראת הוועדה ואפילו לא להופיע בה, בגלל ההתראה הקצרה שניתנה לו.
הוועדה מנגד טענה כי ההחלטה הייתה סבירה לטעמה וכי הוטל עליו קנס נמוך במידה משמעותית מהסכום שהיה בסמכותה להטיל. יחד עם זאת משקפת ההחלטה את מדיניות האכיפה הבלתי מתפשרת. היא גם הכחישה את הפגמים בהתנהלות שגם אם היו, הרי שהם תוקנו בוועדה השנייה אותה הם קיימו למחרת הוועדה הראשונה.
השופטת החליטה להפחית את הקנס ל- 100,000 ₪ בלבד.
